<h1>שבלי הלקט סימן ע"ט</h1>
<h2>דף כג.</h2>
ואחר שקראו בתורה חובת היום מקדישין, בין בחול בין בשבת בין ביום טוב, חוץ משבת במנחה, ותענית שאין בה הפטרה במנחה, שאין מקדישין בהן. וכן שמעתי הטעם מפי ר' בנימן דודי זצ"ל שבת ויום טוב שחרית, ומנחת יום הכיפורים ותשעה באב, שיש בהן קריאת ההפטרה המפסקת בין הקדיש שלאחר קריאת התורה לקדיש שלפני תפילת המנחה בהצנעת ספר תורה מקדישין לאחר קריאת התורה. וכן שיני וחמישי, שהתהילה וקדושה דסדרא מפסקת, מקדישין לאחר קריאת התורה. אבל מנחת שבת ומנחת תענית שאין הפטרה ולא דבר אחר להפסיק בין שני הקדישין אין מקדישין לאחר קריאת התורה, שהרי צריך לו להקדיש מיד בהצנעת התורה בעומדם לתפילת לחש. וימים שמוציאין בהן ב' תורות, על אי זה מהן ראוי להקדיש, כתב הר' אברהם ביר' דוד זצ"ל בשבת שיש בו ספר תורה אחד יאמר קדיש עד שלא יקרא המפטיר, לפי שאין המפטיר ממניין העולים ואינו קורא בתורה, אלא משום כבוד התורה, לפיכך דיי לו בקדיש שיאמר אחר ההפטרה ויתערב עם עולי הספר. אבל בשבת שיש בו ב' ספרי תורות, וכן ביום טוב, לא יקדיש החזן עד שיקרא המפטיר בספר תורה השיני, שאם יקדיש על הראשון ויקרא המפטיר בשיני בלא קדיש חוששין אנו לפגם הספר השני. ואם תאמר יש לנו לחוש גם לפגם הספר הראשון, אין לנו לחוש על זה, שהכל יודעין שקריאת הספר הראשון שעלו לו חמשה, או ששה, או שבעה, הוא העיקר וקריאת המפטיר בשיני אינו אלא משום כבוד. ורבינו ישעיה זצ"ל כתב בספר הלקט מה שנהגו שהמפטיר קורא המוספין, ומפסיקין בקדיש בין קריאת התורה לקריאת המפטיר, נראה לי שקריאת המוספין אינה חובה, שהרי אינה נזכרת לא במשנה ולא בתוספתא ולא בתלמוד בבלי ולא בירושלמי ואינו אלא תיקון הגאונים וראשי ישיבות שיקרא המפטיר במוספין לגורסם שליח ציבור, ויאמר אותם בתוך התפלה. ומפני שאינן הלכה לא מנעו אותם לאחד מן הקוראין הבאים חובה ליום אלא תיקנום שיקראם המפטיר שאינו קורא משום חובה אלא לכבוד התורה. וכיון שאין קריאתו חובה לא חששו אם לא יקרא במה שקרא החמישי, כמו שאנו עושין בכל שבתות השנה, אלא תיקנו שיקרא במוספין. וזה המנהג הגון ויפה ומתקבל. אבל ארבע פרשיות, ופרשת ראש חודש, שהן חובה ליום וקובעין הפטרה אחרת, אינו דין שיקרא אותם אלא אחד מן השבעה שהן באים חובה ליום, וגם לא להפסיק ביניהן שכמו שפרשת היום היא חובה גם זו הנוספת עליה היא חובה, ועודפת עליה, שמפסיקין הפטרת פרשת היום ומפטירין בפרשה הנוספת, הילכך הטוב והישר הוא לנו לקרוא ששה בפרשת היום, והשביעי בפרשה הנוספת, כמו שמפורש בגמרא [מגילה כ"ט ע"ב] ואחרי כן אומר קדיש. ואחר כך חוזר המפטיר וקורא לכבוד התורה בפרשה הנוספת בקריאת השביעי כמשפטו בכל שבתות השנה. עד הנה דברי הרב זצ"ל וכולם נכוחים למבין. ומה שאין המפטיר קורא מוסף שבת כמו שקורא בימים טובים, מצאתי בשם רב פלטוי גאון ראש ישיבה זצ"ל מפטיר קורא בסוף פרשה שלשבת ואינו קורא וביום השבת כשם שאנו קורין במועדים בכל אחד ואחד מוסף שלו מפני שקרבן שלמוסף שבת שני פסוקין הן, ושנינו [מגילה כ"ג ע"ב] הקורא בתורה לא יפחות מג' פסוקין, ואם תאמר יקרא פסוק אחד למעלה מן הפרשה ואותן שנים, נראה כמו שהוא דולג, ולא אמרו חכמים לדלג אלא במקום שלשה או ארבעה. ועוד, שבת תדירה היא כל ששת ימים וקרבן שלה אינו צריך הזכרה, מועדים כיון שאינן אלא משנה לשנה תיקנו להן לקרות קרבן מוסף שלהן כדי שיהא להן הזכר וחיזוק, שהשבת קבועה ועומדת ושלתורה היא, ואין דברי תורה צריכין חיזוק, וזמן מועדים חכמים תיקנוהו, ודברי חכמים צריכין חיזוק. וכך אנו נוהגין שהמפטיר קורא בסוף הפרשה.
